גרשם שלום
גרשם שלום

(1982-1897) היה מגדולי חוקרי הקבלה.
יליד ברלין. בניגוד למשפחתו המתבוללת, נמשך ליהדות והיה חבר בארגון הציוני "יוּנג יוּדה". למד עברית ותלמוד מגיל צעיר ובגיל 18 החל ללמוד את ספר הזוהר בכוחות עצמו.
את עבודת הדוקטורט שלו, על ספר הבהיר, עשה באוניברסיטת ברלין.
בשנת 1923 עלה לארץ ישראל וניהל את המחלקה ליהדות בבית הספרים הלאומי.
בין השנים 1925 ל-1964 היה מרצה לקבלה באוניברסיטה העברית. במהלך הקריירה שלו הוזמן להרצות במוסדות אקדמיים יוקרתיים בכל העולם.
פעילותו הציבורית כללה, בין היתר, פרסום מאמרים בענייני השעה, חברות בתנועת "ברית שלום", ושליחות מטעם האוניברסיטה העברית לאירופה לשם הצלת ספרים שהוחרמו בתקופת השואה. הוא אף סייע בהקמת מספר מכוני מחקר ומוסדות אקדמיים ועמד בראש חלק מהם.
שלום הקדיש את חייו לחקר המיסטיקה היהודית והיה מהראשונים שחקרו את התחום באמצעות כלי מחקר אקדמיים. הוא גילה והוציא לאור כתבי יד רבים בתחום הקבלה וחקר את כל ענפי תורת הסוד היהודית. בהגיעו לגיל 80 מנתה הביבליוגרפיה שלו כ-600 מחקרים בתחום הקבלה.
עם ספריו הנודעים ביותר ניתן למנות את סדרת הרצאותיו, משנת 1938, על הזרמים העיקריים של המיסטיקה היהודית (באנגלית), ומחקרו על שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, משנת 1957, שניהם תורגמו לשפות רבות והקנו לו הכרה בינלאומית. על פועלו האקדמי הוא זכה בתוארי כבוד ובפרסים רבים בארץ ובמדינות שונות בעולם, אף על פי שחלק ממחקריו, בעיקר בתחום החסידות והשבתאות, עורר בשעתו מחלוקות קשות.
השפעתה של תורתו חרגה מעבר לעולם האקדמיה ומדעי היהדות, והיא ממשיכה להשפיע על רבים גם לאחר מותו. מדי שנה מתפרסמים קבצים המכנסים את מחקריו בנושאים שונים, וכן מתפרסמים יומניו האישיים ותכתובות שניהל עם חברו הקרוב ולטר בנימין ועם אחרים. במקביל, מתפרסמים עשרות מחקרים על מחקריו, שחלקם באים להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע.
לאחר מותו, בהתאם להוראות שהשאיר, הועברו לספרייה הלאומית ארכיונו וספרייתו בתורת הסוד, שהכילו כ-25,000 ספרים שקיבץ במשך חייו, מחציתם בתורת הסוד, והם כוללים את מרבית הפרסומים בדפוס בתחום זה. כיום שוכן האוסף בשני אולמות קריאה נפרדים בספרייה הלאומית, והוא קרוי על שמו, "ספריית גרשם שלום" או "אוסף שלום".

מקור: ויקיפדיה


מחיר:
32.00 ש"ח
הקינות
בין השנים 1919-1917 שקד גרשם שלום הצעיר על תרגום לגרמנית של מבחר משירת הקינה העברית, וכלל בו את קינות מגילת איכה, קינת איוב, קינת הנביא יחזקאל, והקינה הימיֿביניימית ״שאלי שרופה באש״. על תרגומיו הוסיף שלום גם מאמרים קצרים, מרביתם נותרו כנספחים הגנוזים ביומניו. במאמריו דן שלום בשאלת השפה והתרגום, במעמדה של הלשון העברית הקדומה, בסוגיית הקינה כסוגה ליטורגית, ובחידת התוגה והמצב המשיחי. בכתבים קצרים אלה ובתרגומיו המובאים בכרך זה מסתמנת הגותו המקורית של שלום בסימן "קינה ותוכחה" והיא עומדת גם בזיקה לשאלת "ציון" – עברה ועתידה של היהדות.